"שבע שנות שובע" (שבע השנים הטובות) הוא הזמן שבו האנושות שאפה להשיג פריחה ושגשוג. אנחנו רצינו להשיג בעזרת מהפכות טכנולוגיות, מדעיות, חברתיות, פוליטיות וסוציולוגיות את החיים הטובים.
עד לפני מספר שנים האמריקאים עוד צעקו שהם המוצלחים ביותר ושהחברה שלהם היא חברה צרכנית מצוינת, שככל שהאנשים בה צורכים יותר, כך טוב יותר. פתאום מתגלה שעל ידי כך הם הורסים את עצמם ואת כדור הארץ ושלא ניתן להמשיך בדרך הזו, ולכל דבר יש גבול!.
כאשר הייתי ילד אמרו לי שכאשר אני אגדל אני אעבוד 4 שעות ביום במקום 8, ובשאר הזמן אני אתפתח מבחינה תרבותית, יהיו לי חודשיים חופש בשנה ושהילדים שלי יקבלו חינוך נפלא ויהיו מפותחים מבחינה תרבותית... במקום זה האנשים עובדים כיום 12 שעות ביום, בקושי יוצאים לחופשה, החינוך והתרבות נמצאים במשבר, המשפחה כבר לא מה שהיתה פעם, רוב האנושות נמצאת במצב של חוסר סיפוק מהחיים... הגענו למצב שבהן "שבע שנות שובע" הסתיימו והחלו "שבע שנות רעב" (שבע השנים הרעות).
המצב הזה מביא אותנו להחלטה שאיננו מעוניינים להמשיך בצורה כזו. אך מה עלינו לעשות? מול אותה ההחלטה ניצבו בני האדם בבבל העתיקה כאשר התפרץ שם האגואיזם לראשונה. אברהם דיבר אליהם ואמר: מטרת הטבע היא להביא אותנו להידמות אליו בכך שניצור ביננו קשר של "ערבות הדדית". אל תברחו מהמשימה שלכם, כי אתם תחזרו שוב למצב הזה בעוד ארבעת אלפים שנה. חוץ מקומץ אנשים שזה היסוד של עם ישראל תושבי בבל לא הקשיבו לו והתפזרו בכל כדור הארץ. ואנחנו היום בדיוק באותו מצב שהיה אז רק לנו כבר אין לאן להתפזר, בעשר השנים האחרונות העולם חווה שינויים דרמטיים. משטרים נופלים, רודנים מאבדים את כוחם, רשתות חברתיות עוזרות לעבור משליטה של יחידים לשליטת רבים, ובכלל,
נדמה כי אנו נמצאים בפתחו של שינוי גדול מכדי שנוכל להכיל. השינוי הזה הוא כה משמעותי, שיש המכנים אותו ”שינוי אבולוציוני“, זה בדיוק אותו שינוי שרצה לעשות אברהם בעזרת חינוך שמתאים לכך, לבנות את היחסים הנכונים כדי שנהיה מאוזנים עם הטבע, דומים לו, ואז נתחיל בהדרגה לפי מידת ההתאמה להרגיש דרגה נוספת של קיום, רק כך ניתן לסיים במהרה את שבע שנות הרעב ולעבור לאושר השלם, הניצחי שמוכן לנו מהטבע,
עד לפני מספר שנים האמריקאים עוד צעקו שהם המוצלחים ביותר ושהחברה שלהם היא חברה צרכנית מצוינת, שככל שהאנשים בה צורכים יותר, כך טוב יותר. פתאום מתגלה שעל ידי כך הם הורסים את עצמם ואת כדור הארץ ושלא ניתן להמשיך בדרך הזו, ולכל דבר יש גבול!.
כאשר הייתי ילד אמרו לי שכאשר אני אגדל אני אעבוד 4 שעות ביום במקום 8, ובשאר הזמן אני אתפתח מבחינה תרבותית, יהיו לי חודשיים חופש בשנה ושהילדים שלי יקבלו חינוך נפלא ויהיו מפותחים מבחינה תרבותית... במקום זה האנשים עובדים כיום 12 שעות ביום, בקושי יוצאים לחופשה, החינוך והתרבות נמצאים במשבר, המשפחה כבר לא מה שהיתה פעם, רוב האנושות נמצאת במצב של חוסר סיפוק מהחיים... הגענו למצב שבהן "שבע שנות שובע" הסתיימו והחלו "שבע שנות רעב" (שבע השנים הרעות).
המצב הזה מביא אותנו להחלטה שאיננו מעוניינים להמשיך בצורה כזו. אך מה עלינו לעשות? מול אותה ההחלטה ניצבו בני האדם בבבל העתיקה כאשר התפרץ שם האגואיזם לראשונה. אברהם דיבר אליהם ואמר: מטרת הטבע היא להביא אותנו להידמות אליו בכך שניצור ביננו קשר של "ערבות הדדית". אל תברחו מהמשימה שלכם, כי אתם תחזרו שוב למצב הזה בעוד ארבעת אלפים שנה. חוץ מקומץ אנשים שזה היסוד של עם ישראל תושבי בבל לא הקשיבו לו והתפזרו בכל כדור הארץ. ואנחנו היום בדיוק באותו מצב שהיה אז רק לנו כבר אין לאן להתפזר, בעשר השנים האחרונות העולם חווה שינויים דרמטיים. משטרים נופלים, רודנים מאבדים את כוחם, רשתות חברתיות עוזרות לעבור משליטה של יחידים לשליטת רבים, ובכלל,
נדמה כי אנו נמצאים בפתחו של שינוי גדול מכדי שנוכל להכיל. השינוי הזה הוא כה משמעותי, שיש המכנים אותו ”שינוי אבולוציוני“, זה בדיוק אותו שינוי שרצה לעשות אברהם בעזרת חינוך שמתאים לכך, לבנות את היחסים הנכונים כדי שנהיה מאוזנים עם הטבע, דומים לו, ואז נתחיל בהדרגה לפי מידת ההתאמה להרגיש דרגה נוספת של קיום, רק כך ניתן לסיים במהרה את שבע שנות הרעב ולעבור לאושר השלם, הניצחי שמוכן לנו מהטבע,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
